21-10-2018 10:07

מי מפחד מהאריה העברי

מי מפחד מהאריה העברי –  נריה מאיר

הזיכרון ההיסטורי לא תמיד מתגמל נאמנה את האירועים המכוננים שאצורים בתוכו. נוח פעמים רבות להתפאר אודות מעשים מדיניים להן היתה תהודה רבה, אך לעיתים דווקא לאירועים קטנים שנעשו על ידי אנשים פשוטים, ההשלכות שלהם היו דרמטיות לאין ערוך.
לפני מאה שנה, ביום י"ח באדר התרע"ה, יוסף טרומפלדור וזאב ז'בוטינסקי, אז צעירים נמרצים בעלי שאיפות גבוהות, הפכו רעיון חולמני למסמך מכונן שעליו התנוססו מאה חתימות ובו הצעה להקמת גדוד עברי שיסייע לבריטים בכיבוש ארץ ישראל.
גדוד נהגי הפרדות שלחם בגליפולי  ובהמשך גדודי קלעי המלך שהוקמו והונהגו בידי שני הצעירים ומפקדם ג'ון פטרסון, אמנם לא יכנסו להיסטוריה כגדודים הנועזים או היעילים ביותר, אבל זו היתה הפעם הראשונה מאז בר כוכבא, שקם מתוך העם היהודי גדוד מבצעי יהודי שנועד להגן על ארצו.
האריה הוצא מבוידעם הגלות ושב להגן על עצמו באיחור של אלפיים שנה.

ביטוי מוחשי ליהודי הנוטש גלותו ומניף חרב ומגל,  אירע ביום י"א באדר תר"פ (1921), יום הקרב בתל חי. תל חי הוא אחד מציוני הדרך החשובים ביותר בתולדות התנועה הציונית ובמאבק על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. אך הגבורה שנחשפה והוכרה בתל חי, היא במובנים רבים, פועל יוצא של ההחלטה ההיסטורית חמש שנים קודם לכן  בגליפולי לשוב וליטול את חרב המאבק לראשונה במסגרת עברית.
החוט המקשר בין שני האירועים הוא יוסף טרומפלדור.
קצת מפתיע לראות מדוע עד היום דווקא טרומפלדור נחשב סמל לגבורה עילאית, לנחישות ואומץ לב, ואבן דרך לחזרתו של העם היהודי למולדתו. הרי היו רבים וטובים שנאבקו ונפלו במאבק הציוני, ואפילו כאלו שהוציאו משפטי סיום משובחים יותר.
ניתן לשער שטרומפלדור הוא סמל לא רק בשל הדרך בה נפל, אלא בעיקר בשל הדבר בשבילו הוא חי.
טרומפלדור הוא סמל להבנה ציונית חדשנית המבינה שהזכות היהודית על הארץ דוחה כל זכות אחרת, ושהמאבק על הבית הולך להיות ארוך וקשה. יתרה מכך, הוא הבין שהניצחון יהא למי שיתמיד לדבוק בזכותו, גם במחיר מסירת הנפש.
כך עולה למשל במכתב שכתב לאחיו: "אם תפרוץ מלחמה בארץ ישראל, בוודאי יכתירוני שם בתואר מפקד, אף על פי שאני מוכן לשרת שם גם כחייל פשוט. הן שם נהיה בַּבַּיִת, לא אצל זָרים, מאמין אני יוֹם יבוא, ואני עייף וּמיוּגע, אשקיף בשמחה וּבגיל על שדותַי שלי, בארצי שלי ולא יאמר לי איש: לֵךְ לְךָ נבזֶה, זָר הנךָ בּארץ זאת. ואם יאמר לי איש כך, אָגֵן על שדותי וּזכויותי. ואם אפול בקרב, אדע לשם מה אני נופל".

טרומפלדור אמנם נפל בקרב תל חי, אך מורשתו קמה באותו הרגע ומהווה ציון דרך או אולי תמרור אזהרה.
תפיסת הביטחון שהובילו ז'בוטינסקי וטרומפלדור עיצבו את המחתרות ולימים גם את מדיניות צה"ל וממשלות ישראל. אך תפיסת הזכות שעליה מונחת תובנה יהודית עמוקה כי אם אין אני לי מי לי, עומדת היום למבחנים נוספים. תביעות הזכות על הארץ והזכות להגנה עצמית הוחלפו בניסיונות לרצות את העולם ובמחשבה ילדותית כי נסיגות טריטוריאליות ירצו את האויב הערבי שמעולם לא חדל לשאוף לחיסולנו. בשמאל בישראל ישנם חלקים שבשם הציונות כביכול מבכרים דרך של התרפסות לכל טענה בינלאומית ולו בשביל השאיפה לחיות בשקט. אפילו טרומפלדור  לא חלם שאחיו מקרב המחנה הציוני יאמרו יום אחד "זרים הנך בארץ זאת".

אם תרצו, אתגר הקוממיות עומד מול שאיפת הקיומיות.
מול הנחש האיראני צריך להעמיד אריה עברי, נחוש וגאה בזכותו לחיות בכל מרחבי ארצו.
מורשת טרומפלדור היא לעמוד קבל עם ועולם, גם מול ממשל עוין, ולהגן על העולם החופשי.
מורשת טרומפלדור היא לקרוא למיליוני יהודים מאירופה ועד ארצות הברית לשוב הביתה לישראל.

מורשת טרומפלדור וז'בוטינסקי זה לפתוח תכניות עליה לצעירים ומבוגרים מהעולם, לקיים סיורי אהבת הארץ, להקים התיישבות ולחנך לתודעה ציונית, לאומית, וליברלית, תוך שמירה על עקרונות דמוקרטיים המשרתים את טענת הזכות היהודית על הארץ.
אל מול איום מחוץ ובלבול קשה מבית, צריך לחרוש בתלם הציוני בכל שדרות החברה ובעיקר שדרות התודעה, כפי שלימד טרומפלדור בגדולה שבאמירותיו: "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון, שם יעבור גבולנו".

עו"ד נריה מאיר, ראש ההנהגה העולמית של בית"ר

מעוזים

פדיון תעודת חבר בית"ר





 הנני מאשר/ת קבלת דיוור לתיבת המייל שלי

עיצוב וקונספט:  

פיתוח ובנייה:  

WebDepot