21-10-2018 10:06

דיפלומטיה בסגנון יהודי

דיפלומטיה בסגנון יהודי – נריה מאיר
זוכרים את 'האשם תמיד' ?
באמצע שנות השמונים, הופיעה בחיינו דמותו של יאיר ניצני המחופש למלצר ערבי שתמיד היה אשם בכל. אבל מאז עברנו דבר או שניים, והנרטיב הפלשתיני חלחל כל כך עמוק בקרב האומות שכבר מזמן שכחנו מתי היו אשמים במשהו. את מקומם תפס היהודי בגרסתו המודרנית, מדינת ישראל.
בשנות האלפיים זה לא אינטליגנטי להאשים את היהודי עם האף, בכל רע ביקום וגם קצת כואב בבטן ליד המצפון, אז את מקומו כ-'אשם תמיד' תפסה מדינת ישראל, הכובשת בעצם הוויתה.
אם נערוך ניסוי מדעי ונחליף את הטענות האנטישמיות ההיסטוריות כלפי היהודים, עם הטענות האנטי-ציוניות כלפי ישראל בחמישים השנים האחרונות, נגלה דמיון מדהים.
הבייליס של אז הוא הלוחם המכה פלשתיני של היום. כשם שהעין האירופית לא הבחינה אז בשנאתה בין יהודי עשיר ומקורב לשלטון לבין יהודי עני ונזקק, כך אינה מבחינה בין מתיישבי השומרון לבין קיבוצניקים או סתם לוחם של גולני. כולם אכזרים בכיבושם באותה מידה.
איך מתמודדים? הופכים את המשפט האלמותי של בן גוריון. באופן מפתיע עתידנו אינו תלוי במה יעשו הגויים אלא דווקא במה יאמרו היהודים.
זאב ז'בוטינסקי זיהה בחושיו החדים, לפני כמאה שנה, כי ליהודים יש תכונה טורדנית שדווקא מסייעת לעלילות כנגדם. הוא הבין שהתבוסתנות העברית רעה פי כמה מהגינויים האירופיים.
לאחר עלילת הדם כנגד היהודי מנדל בייליס, במאמרו "במקום סנגוריה", הסביר ז'בוטינסקי:
" זה שנים אחדות יושבים היהודים על ספסל הנאשמים. אשמים הם רק באחת: הם מתנהגים כאשמים. כל הימים אנו 'קוראים בגרון' ומצטדקים. הבא להצטדק נמצא חייב. אנו בעצמנו הרגלנו את שכנינו שבעד כל יהודי שנתפש בגנבה מותר להעמיד לדין עם עתיק שלם. כל האשמה מביאתנו לידי בהלה כזו, עד שהבריות תמהים: איך הם מתייראים מכל דבר! אין זאת אלא מפני שמצפונם אינו טהור".
יפים דבריו הנכוחים בעיקר מול הצביעות היוצאת בשנים האחרונות, מבניין הזכוכית בניו יורק.
כל מה שלא תעשה ישראל, תמיד תיכנס בעיניהם לתוך דמותו של האשם תמיד. ופרשנינו ונשיאינו בתגובה אוטומטית מכים על חטא.
כשזו המציאות, נדרשת פעולה הפוכה, חדה, מנומקת ובהירה, שאיננה מתנצלת על הזכות היהודית.
ניסיונות השמאל בעשורים האחרונים לעשות חלוקה בין המדיניות הישראלית בשטחי יו"ש לבין שאר הארץ נחלה כישלון חרוץ והגיעה השעה לנסות דרך אחרת שמבכרת אמת היסטורית צרופה שאיננה מתקפלת ומתנצלת. ממילא יגנו אותנו, אז אולי כדאי להתחיל לדבר אמת.
ראש הממשלה נתניהו, שגדל על כתביו של ז'בוטינסקי, זיהה אמת זו, ובחודשים האחרונים מבצע שינוי מדיניות דרמטי והיסטורי בסבב המינויים במשרד החוץ .
מינוי הביתרי"ם דני דנון ודני דיין למשרות הבכירות באו"ם ובברזיל, שמצטרפות למינויים של נירנשטיין באיטליה וגולד בניהול משרד החוץ, מהוות שינוי כיוון שכולה בחירה ציונית באמירת אמת ברורה על פני מדיניות מהוססת ומתקפלת.
דווקא המהלך הלכאורה לא דיפלומטי של מינוי אוהדי ההתיישבות מול פניה הקודרות של הקהילייה הבינלאומית, יכול ויביא לישראל הישגים חדשים שטרם פגשה.
אפילו אויב מעדיף מולו אנשי אמת גלויים מאשר הססנים מחופשים. על אחת כמה וכמה ידידינו באו"ם שמזמן לא שמעו עמדה ציונית המדברת על זכויות ולא רק על צרכי ביטחון. מותר להניח שכשדנון יעלה על בימת האו"ם ויציג את  הסיפור התנכ"י על רכישת חברון וירושלים, מדינת ישראל לא תפסיד ואולי אף תרוויח עוד כמה דיפלומטים שמעולם לא שמעו דיבורים כאלו באו"ם.
כשנשאל מנחם בגין עת נבחר לראשונה, באיזה סגנון תהיה ראש ממשלה, ענה בפשטות: בסגנון יהודי. הגיעה השעה שהמתיימרים ללכת בדרכו יישמו את שאיפתו.

עו"ד נריה מאיר – ראש ההנהגה העולמית של תנועת בית"ר.

מעוזים

פדיון תעודת חבר בית"ר





 הנני מאשר/ת קבלת דיוור לתיבת המייל שלי

עיצוב וקונספט:  

פיתוח ובנייה:  

WebDepot